השקעתם הרבה זמן וכסף בחדר כושר איכותי, אתם מתאמנים בקביעות, ובכל זאת חלפו חודשיים ועדיין לא רואים תוצאות. איפה טעיתם?

ענת הראל | עיצוב וחיטוב (17.5.2010)

אם יש משהו שמוציא לנו את הרוח מהמפרשים, אלו מאמץ והשקעה שאינם מובילים לתוצאה המיוחלת.

העובדה שאצלי יום שמתחיל בריצה בים הוא מראש יום בעל פוטנציאל מוצלח יותר, לא אומרת שאיני מודעת לעובדה שעבור רבים אחרים זה פחות או יותר מקביל לגזר דין של עבודות פרך במחנה סיבירי.

כאשר אנו בוחרים להשקיע את מיטב כספנו וזמננו היקרים במכון כושר אנחנו רוצים לראות תוצאות, ורצוי שנראה אותן כבר אתמול! לכן, כאשר עוברים חודש או חודשיים ולא חל כל שינוי במצבנו הגופני, התסכול רב.

הכי חשוב - להכריח את הגוף לצאת מ"אזור הנוחות" (צילום: זיו שדה)

איפה טעינו?

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא המחשבה שאפשר להשיג תוצאות רק על ידי פעילות גופנית תוך התעלמות מוחלטת מנושא התזונה, אך הפעם בחרתי להתמקד בטעות אחרת, ונפוצה לא פחות, אותה אני מכנה "להישאר בטווח הנוחות".

באופן טבעי, האדם מעוניין להישאר בטווח הנוחות שלו ברוב תחומי החיים, וכך גם לגבי פעילות גופנית. המאמץ המוגבר, המלווה בהזעה, מקבל אצל רבים מאיתנו קונוטציה שלילית – לא נעים, לא נוח, ובקיצור "בואו נגמור עם הסיוט הזה וכמה שיותר מהר!"

כל זה מוביל אותנו לבצע אימון שנראה יותר כמו סימון "וי" מאשר כמו אימון אמיתי ויעיל. הבעיה היא שהשקטת המצפון הזו לא בהכרח מסונכרנת עם שיפור אמיתי במדדים הגופניים שלנו. כך יוצא שאנחנו עובדים "בניוטרל", משקיעים זמן, אבל לא רואים תוצאות.

הדוגמאות שאני נתקלת בהן רבות- החל מהקצב שבו אנו מבצעים את הפעילות האירובית, שלנו וכלה בטווח התנועה והעומס כאשר מבצעים תרגילים לחיזוק הגוף.

אז מה עושים? משנים גישה!

זה מתחיל בהבנה הבסיסית שכדי שהגוף שלנו יגיב לאימון צריך להביא אותו למקום של "חוסר נוחות", אפילו קלה. צריך להבין שאם מבצעים פעילות כלשהיא שהגוף לא צריך להשקיע בה מאמץ מיוחד– לא יקרה שום שינוי פיזיולוגי. כלומר, החיטוב היחיד שנזכה לראות יהיה חשבון הבנק שלנו, ש"ירזה" בכל חודש כאשר דמי המנוי למכון הכושר יגרעו ממנו.

למה זה לא עובד?

אם אני עושה תרגילי כוח ועובדת עם התנגדות שקל לי אתה, רק בשביל להגיד "התאמנתי היום", אין לשרירים שלי סיבה אמיתית לעבור את התהליך שבסופו של דבר יהפוך אותם לחטובים יותר.

אם אני מבצעת את הפעילות האירובית שלי בקצב שאינו מעלה את הדופק בצורה משמעותית, כי לא כך כך נעים לי להתנשף ולהזיע, שלא אתפלא שאין שינוי מהותי בסיבולת לב הריאה שלי, או שהמאזן של שריפת הקלוריות לא השתנה בהרבה.

שנו את קצב האימון כל כמה זמן (צילום: זיו שדה)

כאשר לא לוקחים את הגוף מעבר לרף של "אזור הנוחות" שלנו, אין לו כל סיבה לגייס את תאי השריר באופן שיחזק אותם, כמו כן אין לו סיבה לבזבז יותר מדי אנרגיה (או בשמה החביב עלינו: קלוריות) בכדי לבצע את אותה פעילות, ובכלל אין לגוף סיבה להפוך יעיל יותר בשימוש שלו בשומן כמקור אנרגיה.

לצאת מאזור הנוחות

באימון הבא נסו לשים לב לקצב, לעומס ולטווח התנועה.

זה אומר שאם בפעילות אירובית עסקינן (הליכה, ריצה, שחייה, אופניים וכו’), עדיף לא להישאר תקופה ארוכה באותו קצב בדיוק, משום שהגוף מתרגל, מתייעל ואז מתאמץ פחות, ובהתאם לכך גם שורף פחות קלוריות.

הדרך לשמור את הגוף דרוך לשינויים אינה רק דרך הגברת המהירות, אלא גם דרך שינוי אופי האימון עצמו. אם דרך סוגי אימון שונים, או דרך שינויי קצב במהלך האימון. למשל אימון במהירות קבועה, לעומת אימון אינטרוולים, בו המהירות משתנה לפרקי זמן קצובים.

כך גם לגבי אימוני התנגדות, שינוי בעומס, או שינוי בסוגי התרגילים, שיכריחו את הגוף לצאת מאותו "אזור נוחות" ולהתגייס באופן אינטנסיבי יותר לפעילות. גם אם לא נעלה  עומס בכלל, אבל נשנה את סוגי התרגילים כך שהגוף לא יתרגל לתרגילים ספציפיים שחוזרים על עצמם בכל אימון ואימון, כבר נשיג הרבה יותר.

או כמו שאני אוהבת להטיף: כבר התאמצתם, השקעתם ויצאתם לאימון – עכשיו תגרמו לזה שהאימון הזה ייחשב!

>> מתוך הבלוג של ענת הראל באתר סלונה.