ב-"אתנה - הולכות רחוק 2010" ראיתי עצמה נשית מהי. אם 9,200 נשים יכולות להתלכד ככה כדי לשבור שיא גינס, תארו לעצמכן מה אנחנו מסוגלות לעשות בשביל משהו באמת חשוב!

ענת הראל | כושר (4.5.2010)

בשישי האחרון (30.4) התקיים בנמל ת"א, בפעם התשיעית, אירוע אקטיבי של העצמת נשים: אתנה הולכות רחוק 2010.

לשמחתי, הייתה לי הזכות להנחות את האירוע המרגש מעל הבמה המרכזית. אני חייבת להודות שלקום ביום שישי  בשש בבוקר היה קצת פחות מרגש. הגעתי לנמל כשקורי השינה עדיין מפריעים לי לתקשר עם הסביבה באופן חופשי, אבל המצב השתנה מהר מאוד כשזרם בלתי פוסק של נשים מכל הגילים ומכל חלקי הארץ החל להציף את הדק הצפוני בנמל ת"א.

כך נראה הריקוד הישראלי הגדול בעולם! (צילום: ארז, יח"צ)

כמות הנשים העולצות ומלאות האנרגיה שהחלו ממלאות את המקום יכולה הייתה לרומם גם את מצב רוחו של האדם המדוכדך ביותר עלי אדמות, ואני, שחצי שעה קודם לכן התאבלתי על הפרידה מהמיטה החמה, מצאתי עצמי נסחפת לתוך שמחת הסולידריות הנשית שאפפה אותי מכל עבר.

שוברות שיא גינס כריקוד הישראלי הגדול בעולם

"אתנה- הולכות רחוק 2010″ הוא למעשה אירוע שבמרכזו צעדת נשים בשני מסלולים: 8 ק"מ ו-5 ק"מ. הפעם מרכז האירוע היה שונה מעט, משום שמארגניו לקחו יוזמה והחליטו לנסות ולשבור ביחד שיא גינס חדש – הריקוד הישראלי הגדול בעולם.

לצורך כך, הוטסה לארץ שופטת רשמית מטעם ספר השיאים של גינס, ורשימת ההנחיות לעמידה בתנאי השיא של גינס הייתה מאוד ברורה וקפדנית. בכל זאת מדובר בשופטת שהגיעה אלינו היישר מלונדון הקרה והדייקנית, אשר מנהג ה-"יאללה , בואו נחליק את זה" זר לה בדיוק כמו שמנהג ה-"תה של חמש אחה"צ"  זר לנו כאן. 

לכן, בין הזנקת מקצה צעדה אחד לשני, הוטל עליי להזכיר לנשים המשתתפות שוב ושוב את תנאי העמידה בשיא גינס, כלומר כמות משתתפות שתעלה על 1000 נשים, ריקוד שנמשך מעל לחמש דקות והפגנת בקיאות בצעדי הריקוד.

אני חייבת להודות שגם אני, כמו האחראים הרבים לאירוע, הייתי במתח: האם נעמוד בתנאים? האם רוב הנשים ישארו לריקוד אחרי שצעדו נמרצות לאורך מסלול ההליכה? אבל אפילו אני לא צפיתי את מה שהתרחש מאוחר יותר.

כך נראית עוצמה נשית

הראו לי כ-10,000 נשים משולהבות, רוקדות, שרות, צועדות יחד, ואראה לכם עוצמה נשית מהי!

בסביבות השעה 11, לאחר שחזרו ממסלול הצעדה וממגוון הפעילויות והדוכנים שהיו פזורים במקום, התקבצו סביב הבמה המרכזית אלפי נשים ונערות, ים של פנים מחייכות וידיים מונפות נפרש תחתיי, כאשר הכוראוגרפית אונה הולברוק עלתה לבמה ללמד את צעדי הריקוד.

שירה של גלי עטרי "כל מה שאת אוהבת" התנגן שוב ושוב, בעוד מסת הנשים האין סופית חוזרת על הצעדים והתנועות. זה היה כל- כך סוחף שאפילו שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, יחד עם מנכל"ית המשרד אורלי פרומן וחנה גרטלר העומדת בראש "המועצה הציבורית לקידום נשים ונערות בספורט", עלו לבמה וליוו את אונה בצעדי הריקוד נלהבים.

עוצמה נשית (צילום: ארז, יח"צ)

מבט אחד בפניה של השופטת הניצבת מעל הבמה, אמר הכל. אפילו היא, שראתה דבר או שניים בחייה, לא הצליחה להפגין אדישות אנגלית מקובלת. 9,200 נשים (אשר נספרו בקפידה) הניפו ידיהם וליוו את הריקוד בשירה אדירה שנשמעה למרחוק, על אף קולה של גלי עטרי שבקע  ממערכת ההגברה.

לו רציתם לדעת איך נראית עוצמה נשית, היה די במבט אחד אל פניהן של אותן אלפים שנקבצו תחת הבמה במטרה משותפת לשבור שיא גינס משלנו. היה שם כוח עצום שהתלכד סביב מטרה אחת, שאם נודה בזה – הינה חסרת חשיבות אמיתית כשלעצמה. 

אבל אני , לא יכולתי שלא לחשוב באותם רגעים על הפוטנציאל שלנו, הנשים, לנתב את אותו כוח אדיר למטרות נוספות. לגייס את אותה סולידריות נשית לטובת פעולות שיחזקו נשים באשר הן, כי אם יש משהו שאנחנו יודעות לעשות זה לשמור אחת על הגב של רעותה.

לפעמים אנחנו רק צריכות אירועים מעין אלו כדי לראות כמה באמת אנחנו חזקות. בכל מקרה , שיא גינס כבר יש לנו!

>> מתוך הבלוג של ענת הראל באתר סלונה.
_________________________________________
האירוע היה יוזמה של משרד התרבות והספורט; "אתנה" – המועצה הציבורית לקידום נערות ונשים בספורט; עיריית תל-אביב-יפו – המחלקה לספורט; בשיתוף משרד הבריאות, משרד החינוך – מחוז תל-אביב והתאחדות הספורט לבתי הספר בישראל ובהפקת "כפיים".